ממש עכשיו נודע שבנו של סטרלינג, סקוט, נמצא ללא רוח חיים במליבו קליפורניה, והסיבה למוות היא כנראה DRUG OVERDOSE.

לפני שאני מתחיל, אם תהיה לכם הזדמנות לראות את הדאנק של וינס קרטר נגד וושינגטון, זה דבר מומלץ ביותר. היה זה דאנק ישר מאליפויות הדאנק שלקח, וכאילו לא נוספו 10 שנים לגילו!

דנבר נאגטס (15-18) 92 – לוס אנג'לס קליפרס (7-25) 78

אוקיי. שתי ידיעות חשובות לא פחות מהידיעה שהקונגרס אישר את תכנית אובמה, והכלכלה האמריקאית לא תיפול מהצוק. להיפך: היא עומדת בפני פריצה שכמוה עוד לא היתה בתולדות הכלכלה. לא מאמינים? אז חכו וראו.

אז מה הידיעות?

1. הקליפרס נעצרו אחרי 17 נצחונות

2. לא ידעתם? ג'בל מגי הוא 100% מה-3 בקריירת ה-NBA שלו. הוא קבר יפהפיה אחת הערב, ואילו הייתי עכשיו בדנבר – שם גר ג'סי, בנה של גייל אשתי – הייתי קופץ ממושבי בשולחן העתונאים ונותן לו נשיקה. מישהו כתב היום (אני חושב שהיה זה הפלח של הופס, K-700 ) שמגי כל כל מכוער. איזה מכוער? מלך היופי ונסיך החוכמה. ראיתם את הדאנק שלו? משגע אותי שג'ורג' קרל לא נותן לכוכב הזה לשחק יותר. ב-17 דקות מסכנות הוא נותן למאמן הזקן 5 מ-10 ל-11 נק' (כולל השלשה שתיכנס להיכל התהילה!) ו-7 ריב'.

טוב, בתחילת העונה בחרתי בדנבר לנצח את המערב, ואני לא מש מדעתי שהם אמנם יעשון זאת. יש לאנשים הללו הכל: גובה, דאונטאונים, פוינט גארדים, אתלטיות עליונה (פאריד הוא רק אחד מהם), וספסל משם ועד לגראנד קניון הדי קרוב. כל אחד גבוה ממשנהו ואני מדבר 2.12 מ' רבותי: דנילו גלינרי (טוב, אולי הוא 2.11), קופוס, מגי, מוזגוב. והערב היה להם פוינט גארד מבוגר, מהשטאנצה של ג'ייסון קיד – אנדרה מילר – שקם מהספסל ונתן לכריס פאול שעור 101 בכדורסל. הוא שיחק 41 דקת,ה בכושר מצויין, קלע 6 מ-9, חילק 12 מתנות, ושמר על פאול כה טוב שהוא שיבש לסופרסטאר את משחקו (פאול קלע 4 מ-9 ל-10 עם 6 אס', בערב בינוני לחלוטין.

לדנבר לא היו קנונים הערב, והיא לא קלעה מי-יודע-מה: גלינרי 17 נק' (3 מ-7 מה-3!). קית' פורד 14נ עם 11 ריב'. ברואר 10 ב-5 מ-14. כל הקבוצה היתה רק 45% מהפארקט, 30% מה-3, ו-52% מביישים מהקו. אבל מה?הם חנקו את הקליפרס בהגנה ברזל. הם צימצמו את הקליפרס ל-39% מהפארקט, 19% מעליבים מה-3, וההגנה המוחצת כל כך טימטמה את הקליפרס שהם אפילו מהקו החטיאו כמו מתחילים (44% מהקו. הבנות בנות 12 של הפועל כפר גלעדי קולעות טוב יותר!). פאריד חיסל ממש את בלייק גריפין שדידה עם 4 מ-11 . גרין היה גרוע יותר כשאיגודלה כשמספרי 2 או 3 של הנאגטס לא עוזבנים אותו ומכריחים אותו לקלוע נגד ידיים מושטות, והתוצאה היתה 1 מ-9. אנדרה איגודלךה נידבק לג'מל קרופורד וצימצם אותו ל-9 נק' ב-2 מ-9.

בקיצור, נצחון מוחץ ביותר עם מסר בקול רם מאד לעתיד.

וושינגטון וויזרדס (25-4) 94 – דאלאס מבריקס (19-13) 103

דאלאס לא הפסידה 6 משחקים רצופים 14 שנה. אם היו מפסידים 7 רצוף היינו חייבים לחפש את ההפסד האחרון בספרי הסטוריה. כשוושינגטון הובילה ב-14 בחצי הרבע השני חשבתי שזה בדיוק מה שנצטרך לעשות, אך כנראה שההתפרצות של ריק קרלייל על הקבוצה אחרי ההפסד ב-25 לספארס עשתה את שלה. היום אנחנו כבר יודעים מה הלך שם בישיבה הסגורה מיד אחרי ההפסד, עוד לפני שהירשה להם להתקלח: הוא צרח עליהם כפי שלא צרח מעולם. דריק נוביצקי אמר לאינסיידר שהוא לא שמע את קרלייל צורח אף פעם לפני כן, וסיפר שכל שחקני הקבוצה, אפילו הוותיקים שבהם, קפאו משוק. הם ראו קרלייל שלא ראו לעולם כזה לפני כן. פניו היו אדומים. הוא רעד מכעס. הוא צרח עליהם "לוזרים עלובים. שחקנים חסרי גאווה. שחקנים חסרי עמוד שידרה. שחקנים עצלנים. מעתה כל משחק שמישהו לא מתאמץ, חוטף אצלי קנס, ו-SUSPENSION (היעדרות במשחק עולה 1/82 מהמשכורת, וכשאתה משתכר 10 מיליון, זה כסף גדול, בתוספת לעונש הכספי, מ.ל). נגמר בית ההבראה. לא טסים יותר בטריינינגים. מעתה כל טיסה, אפילו יומית ליוסטון, כולם מתלבשים עם ג'קטים ועניבות, ונועלים נעליים. לא סניקרס. אתם תתחילו לייצג את דאלאס בכבוד, או שתשחקו בקבוצה אחרת. עכשיו לכו להתקלח!"

איש לא זז ממקומו משך דקה ארוכה. קרלייל כזה עדיין לא ראו. המסר חדר עמוק-עמוק עד שדרן קוליסון אמר, "אוקיי, חברה, הולכים להתקלח!".

רבע שלישי של 35-19 קבר את הוויזרדס. וינס קרטר הוביל עם 23 ב-9 מ-14, אוןג'יי מאיו וקוליסון התחלקו ב-30. דריק נוביצקי מתאפס בהדרגה. ב-17 דקות קלע 5 מ-7 ל-11, ס"ה 6 מבריקס בדאבל פיגרס. לוושינגטון בראדלי ביל 22, וובסטר ואוקופור התחלקו ב-28.

מתחיל להתאפס

ניו אורלינס הורנטס (24-7) 86 – אטלנטה האוקס (10-20) 95

אטלנטה האוקס היא קבוצה של ההסתדרות. אין בה כל חן, כל קסם, וכל צבע. פשוט באה לעבודה, דופקת כרטיס בכניסה, דופקת אותו שוב בסיום, ובאמצע מסיימת 8 שעות – אוקיי, שעתיים וחצי – של עבודה יעילה, פשוטה, חסרת דאנקים ושואו, אך יעילה כמו סולל-בונה.

ושני הפועלים הבלתי צבעוניים ביותר הם השניים המהווים את אחד מהפרונט-ליינס הטובים בליגה, ג'אש סמית' ואל הורפורד. לשניהם הפנים הפחות מוכרים בליגה, ושניהם לא עושים כותרות. כל מה שהם עושים זה לבוא לעבודה, לדפוק 20 עם 10 ריב', וללכת הביתה בלי להתלונן לשופטים, בלי לבכות, בלי לתת ראיונות מפוצצים, ובלי לעשות כותרות. ייעילות היא הגדרת המשחק שלהם, ושאחרים כמו בלייק גריפין יעשו דאנקים מחלל.

הערב ג'אש שם 23 ב-11 מ-20 עם 13 קרשים ו-7 אסיסטים. עוד יום בבית החרושת. אל הורפורד שם 20 פשוטים ב-10 מ-20. פקוליה הוא הגבוה השלישי שבא לעזרה, הערב 13. שמתי לב במיוחד ללו ויליאמס כי כה נהניתי ממנו במשחק האחרון באטלנטה. היום היה לו יום קליעות גרוע (4 מ-13 ל-9, ו-7 אס'), אבל הוא עושה כאלה בלגנים בהתקפה כשהוא פורץ, משתחל, ומתברג. וכשצריך הוא נותן כדורא החוצה, בעיקר למטרתו החדשה – קייל קורבר – שקבר 5 מ-10 מה-3 ל-14 נק'. הקורבר הזה פוחד להחמיץ מתוך הקשת, אז הוא יוצא החוצה ממנה שם השלשות משתלשלות ב-50%. הבחור אלרגי לקליעה של 2.

הכוכב האלמוני שלך ההורנטס הוא וונצואלי בשם גרביס ווסקווז, בוגכר אוניברסיטת מרילנד, 1.98 מ' סמול פורוורד/שוטינג גארד, שהוא השחקן האלמוני ביותר בקבוצה, אבל בין הטובים בה. ממוצעו העונה הוא 13.3 עם 8.8 אס' (!!!) ו-4.4 ריב'. הערב היה חסר לו ריבאונד אחד לטריפל דאבל (17 נק' ב-7 מ-14, 10 אס', 9 ריב'). ה-EFF שלו הוא 16.30, והוא בקלות אחד השחקנים הזרים הטובים בליגה שלא קוראים להם טוני פרקר.

ריאן אנדרסון הוא הפאור פורוורד הצלף מרחוק הטוב בליגה. הערב 23 ב-9 מ-15 כולל 5 מ-10 דאונטאונים. אנטוני דייויס משתפר. הערב קלע 9 ב-4 מ-9 עם 13 קרשים ו-4 חסימות. הוא יהפוך למלך החוסמים של הליגה, ויישאר כזה שנים רבות.

דטרויט פיסטונס (22-12) 103 – סקרמנטו קינגס (20-11) 97

נצחון שלישי רצוף לדטרויט, הקבוצה הכל כך סימפטית שמשחקת נכון יותר ויותר תחת מאמנה פרנק, תלמידו הנאמן של בובי נייט. אני עומד לכתוב על היהודי הקטן והאמיץ הזה מאמר שלם על יחסיו עם דרמונד, והסיבה שהוא לא נותן לו לשחק יותר מ-20 דקות למשחק. הערב היה אותו דבר: דרמונד, 21 דקות, 7 חיצים, 11 הורדות. הכל חלק מבנייה לעתיד, והוא – פרנק – לא שם קצוץ על כל הביקורות. היה זה משחק מעניין מאד בין שתי קבוצות אנדראצ'יברס.

הסיפור המשמח מעיר המנועים היא ההשתפרות האיטית, אבל הקבועה, של גרג מונרו. הערב הוא היה הרבה יותר תקיף בהתקפה וקלע 18 ב-6 מ-13, וכמובן ה-11 ריבאונדים הם המנה היומית. ברנדון נייט שם 20, וביינום הקטן 15 ב-20 דקות בלבד (עם 4 אס').

לקינגס, קאזנס היה שוב כוכבם עם 21 ו-14 קרשים. אבל שוב – סיימונס (10נק' ), ת'טומסון (16) תומאס (12) – כולם שיחקו הרבה יותר דקות מג'ימר פרדט ששיחק שוב רק 23 דקות, וקלע 14 כולל 3 מ-5 מה-3. הוא לא טוב לכם? שחררו אותו!

לוס אנג'לס לייקרס (16-15) 99 – פילדלפיה סיקסרס (17-15) 103

כתבתי מאמר שלם וארוך על משחק הלייקרס נגד פילדלפיה, אבל כשניסיתי לפרסם אותו הוא נעלם. אולי מוטב שכך. אבל דבר אחד אני חייב לכתוב שוב: אף פעם לא ראיתי שחקן NBA חוטף כדור, רץ לסל היריב עם עוד חבר קבוצה כשאין אף מגן בסביבה, ובמקום לקלוע עם 2 שניות לסל, הוא מוסר לחברו. מה קרה שם? האם אבן טרנר לא רצה להעליב את הלייקרס יותר משכבר נעלבו עם ההפסד הביתי הזה, 2ולא לסיים 105-99 כי 103-99 מספיק? הלייקרס היו 2 מ-22 מה-3, 1 מ-7 להאוארד מהפארקט (האוארד? רק 7 זריקות לסל? היכן סטיב נאש?), ופאו גאסול עם איזה 2 מ-12. הלייקרס 16% מה-3 ומתווכחים איתי שהם לא זקוקים לג'ימר פרדט. פאו והאורד מדדים ביותר. אולי פאו עדיין פצוע ואולי האוארד לא החלים מהניחתוח, אבל אין ברגליהם דבר. כלום. הם איבדו כל כך הרבה ממה שהיה להם. וסטיב נאש שהיה כזה גאון במשחק הקודם שכתבתי עליו, הפך שוב ללבן נמוך, איטי, מזדקן, שאתלט כהולידיי – לא גאון ולא כזה חכם – עושה ממנו צחוק.

ספורנ עצוב הם הלייקרס האלה!